שבועות LOTUS, עוגיות לוטוס, קרם מסקרפונה ודקואז לוטוס.

הקינוח שלכם לחגיגת השבועות, לוטוס, מסקרפונה ודקואז לוטוס (צילום: שרון היינריך)
הפעם הראשונה בה נתקלתי בעוגיות הספקולוס השחומות והקרמליות הייתה באחד מבתי הקפה בארץ, לפני שנים רבות. העוגייה הזו שהוגשה עטופה בצלופן מרשרש הייתה אז עולה חדשה בישראל ולא היה אחד שלא התלהב ממנה. לקח זמן עד שראינו אותה על מדפי הסופר ובנתיים התפנקנו איתה בבתי הקפה. את ממרח הספקולוס העשוי ממש מאותה עוגייה, פגשתי בפעם הראשונה לפני כמה שנים במהלך טיול לעיר ליל שנמצאת בצפון צרפת, קרוב לגבול הבלגי. אז, הממרח לא היה מוכר בארץ, והרגשתי כמי ששמה ידה על יהלומים נדירים. רכשתי כמה צנצנות והגעתי איתן בחזרה לעיר האורות. התחלתי לשלב את הממרח בקינוחים ובמאפים, כשאחד המתכונים הזכורים לי ביותר הן עוגיות הנוטלה לוטוס, 7 קומות של אושר שהפכו למוצר מבוקש בקרב המשפחה והחברים.

מאז, העוגיות והממרח הפכו למוצר מבוקש בקרב חובבי האפייה בישראל ואני רואה אותם משולבים במתכונים רבים. אגב אולי תופתעו לדעת ששם החברה המפורסמת ביותר המייצרת את עוגיית הספקולוס על כל צורותיה הוא "לוטוס", אך בעצם שם המוצר הוא ספקולוס. מדובר בביסקוויט או עוגיית תבלינים הנאפית בדרך כלל לקראת חג המולד בהולנד, בלגיה וצפון צרפת. צבע הביסקוויט חום והוא עשיר בתבלינים ובארומה קרמלית משכרת.

מרבד של לוטוס (צילום: שרון היינריך)

לקראת חג השבועות האהוב עלי מאוד מאוד (חובבת גבינות רצינית אני), חברנו כמה בלוגריות וכותבות נפלאות (הן) לפרויקט קינוחי גבינה ולוטוס. כל אחת מהמשתתפות בפרויקט לקחה את שילוב הטעמים המתבקש הזה לכיוון אחר לגמרי, וביחד יצרנו פסיפס של קינוחי לוטוס גבינתיים למהדרין. בכל פעם מחדש אני נדהמת מהיצירתיות של הבלוגריות, ומהפרשנות האישית של כל אחת ואחת לאותם חומרי גלם. שאפו בננות!

קינוח עוגיות לוטוס, קרם מסקרפונה שוקולד לבן ודקואז לוטוס
10 -12 קינוחים אישיים

חומרים:
קרם מסקרפונה שוקולד לבן:
200 גרם שמנת מתוקה להקצפה
140 גרם שוקולד לבן קצוץ
200 גרם גבינת מסקרפונה

דקואז פירורי לוטוס:
3 חלבונים
30 גרם סוכר רגיל
70 גרם אבקת סוכר
40 גרם שקדים טחונים
40 גרם עוגיות לוטוס טחונות
35 גרם קמח רגיל מנופה

עוגיות לוטוס מצופות בשוקולד:
5 עוגיות לוטוס שבורות לחתיכות גדולות
200 גרם שוקולד (אני ממליצה על חלב או קרמל)

תחתית:
10 -12  עוגיות לוטוס שלמות

הכנה:
קרם מסקרפונה שוקולד לבן:
1. מביאים שמנת לסף רתיחה
2. יוצקים שמנת על השוקולד, ממתינים כמה שניות ומערבבים לקבלת גנאש חלק. מכניסים למקרר לכשעה.
3. מערבבים את גבינת המסקרפונה עם גנאש השוקולד, מכניסים למקרר לשעתיים.

דקואז פירורי לוטוס:
4. מקציפים חלבונים לקצף יציב ואוורירי, מוסיפים סוכר רגיל ומקציפים לקבלת קצף יציב מאוד.
5. מערבבים אבקת סוכר, שקדים טחונים ועוגיות לוטוס טחונות. אם יש גושים מנפים לקבלת אבקה אחידה.
6. מקפלים את המרנג לתוך תערובת האבקות, מוסיפים קמח ומקפלים לתערובת אחידה.
7. משטחים על תבנית בגודל 30X20 מרופדת בנייר אפייה.
8. אופים כ 10 דקות בתנור שחומם מראש ל 180 מעלות.
9. כשהדקואז יציב ומעט שזוף מוציאים מהתנור ומצננים בטמפ' החדר.
10. חותכים מהדקואז מלבנים בגודל עוגיית הלוטוס שתשמש כתחתית (אפשר לסמן את המלבנים באמצעות העוגייה).

עוגיות לוטוס מצופות בשוקולד:
11. ממסים שוקולד (מומלץ לטמפרר, אבל ניתן גם רק להמס)
12. טובלים שברי עוגיות בשוקולד, מרימים באמצעות מזלג ומנערים עודפי שוקולד.
13. מניחים על תבנית מרופדת בנייר אפייה ומכניסים למקרר לכשעה.

הרכבה:
14. מוציאים את קרם המסקרפונה מהמקרר ומקציפים לקבלת קרם יציב מאוד (לא להתייאש, זה לוקח לעתים לא מעט זמן).
15. מעבירים את הקרם לשק זילוף עם צנתר משונן.
16. מסדרים על משטח ישר את עוגיות הלוטוס השלמות.
17. מזלפים על כל אחת מהעוגיות קרם מסקרפונה בצורה הרצויה.
18. מניחים מעל הקרם מלבן דקאוז פירורי לוטוס ומזלפים מעליו שכבה נוספת של קרם מסקרפונה, אפשר בצורת זילוף שונה.
19. מניחים מעל קרם המסקרפונה שברי עוגיות לוטוס מצופות בשוקולד ומגישים.


חג שמח! (צילום: שרון היינריך)


חג שמח!
שלכם
שרון

החג של האופים SAINT-HONORE

סאנט-אונורה, המלכה של הפטיסרי הצרפתית (צילום: שרון היינריך)
זהו, הצרפתים בחרו נשיא, אז נכון השם שלו נשמע כמו העוגייה הצרפתית, אבל אם הוגים את השם בצורה נכונה, הרי שמבחינת הצרפתים אין כל קשר בין השמות. הבחירות התרחשו בחודש מאי, ובניגוד לבחירות בישראל, הרי שכאן יוצאים האזרחים להצביע ביום ראשון, לפני הקניות בשוק, או אחרי הריצה בפארק הם מממשים את הזכות הבסיסית שלהם. מדובר בעניין מוזר, שהרי ימי החופש ברפובליקה מקודשים ומהווים נקודות של אור עד החופשה הגדולה בקיץ. מוזר, אם כך, שדווקא בצרפת הידועה בחיבתה לימי חופש, מתקיימות הבחירות ביום שהוא גם כך יום מנוחה. בלי קשר לבחירות, חודש מאי הוא החודש האהוב על הצרפתים, מדובר בחודש המבשר את בוא העונה החמה (צרפתי אוהב שמש כמו שהוא אוהב בגט), וכן מציינים בו כמה ימי אזכור המהווים חופשים שהופכים לגשרים. בקיצור, בחודש מאי לא ממש עובדים.

בנוסף לכל הגשרים והחופשות, יש עוד יום אותו מציינים ב 16 למאי. בכל שנה, באותו התאריך, מציינים האופים את יום הקדוש אונורה (Saint-Honore). אותו קדוש מגן, הוא הקדוש של האופים כולם, וככזה הרי שהאופים עצמם החליטו לייחד לו עוגה מלכותית. קשה לשים אצבע על השנה המדויקת בה נולד הקינוח, כמו חלק גדול מהקינוחים הצרפתיים הקלאסיים, גם סביב הסאנט-אונורה נקשרו סיפורים רבים, כשהנפוץ ביותר הוא שבשנת 1847 הומצא הקינוח בפטיסרי שיבוסט, שברחוב סאנט-אונורה המפונפן שבפריז, רחוב הקרוי גם הוא על שם אותו קדוש.

טעימות של סאנט-אונורה לקראת יציאת מגזין פטיסרי צרפתי חדש (צילום: שרון היינריך)

קינוח הסאנט-אונורה, עשוי בצורתו הקלאסית מבסיס עגול של בצק עלים, מעליו טבעת של בצק רבוך ומעליה פחזניות (או בצרפתית שו) מקורמלות, ממולאות בקרם פטיסייר וניל, ובין כל הטוב הזה זילופים מיוחדים של קרם שיבוסט וניל (קרם פטיסייר וניל עם מרנג). גם הצנתר בו עושים שימוש לזילוף קרם השיבוסט הוא ייחודי לעוגה הזו, ושמו, איך לא, צנתר אונורה. כמובן, שעם השנים, התחילו השף פטיסיירים לייצר וריאציות שונות על הקינוח הזה, אם בשינוי הצורה של הקינוח ואם בשינוי הטעמים הקלאסיים לטעמים עדכניים יותר או תלויי עונה.

בביקור הבא שלכם בעיר האורות, נסו את הסאנט-אונורה האלה:

סאנט-אונורה רומנטי, לילי ואלי של קארל מרלטי
אחד השף פטיסיירים האהובים עלי הוא קארל מרלטי, הבוטיק של מרלטי ממוקם למרגלות רחוב מופטאר המקסים שברובע החמישי, ואין סיור קולינרי שאני מקיימת ברובע, שלא עובר דרך החנות המתוקה של השף. מרלטי הוא שף פטיסייר מוכשר, אבל לפני הכל בן אדם מקסים ורומנטי. לא סתם, הוא החליט להקדיש את אחד הקינוחים בחנות לאשתו, לור, בעלת חנות פרחים הנמצאת במרחק כמה דקות הליכה מהבוטיק.

לילי ואלי של מרלטי בגרסא המשפחתית (צילום: שרון היינריך)
מרלטי לקח את הסאנט-אונורה הקלאסית והפך אותה לקינוח פרחוני ועדין, כהומאז' לעיסוק של אשתו בתחום הפרחים. השם שהעניק לקינוח, לילי ואלי, הוא שמו של פרח מפורסם שעל שמו גם קרויה חנות הפרחים של לור. הקינוח מורכב מבצק פריך, במקום בצק עלים, מעליו פחזניות ממולאות בקרם סיגליות ומצופות בפונדנט סגלגל. הפחזניות מוצמדות אל בסיס הבצק באמצעות קרמל, מה שמעניק מרקם פציח לקינוח, ומעליהן מזולף קרם שיבוסט סיגליות נפלא. את כל הדבר הזה מעטרת תחרה סגולה של סוכר, המעניקה לקינוח מראה יוקרתי ואלגנטי, כמו שרק מרלטי יודע.

הוריאציה של מרלטי לסאנט-אונורה מיוחדת מאוד, לאור השימוש בבצק פריך במקום בצק עלים ובקרם סיגליות במקום קרם וניל. מרלטי משנה מעט את הצורה העגולה של העוגה, וכן משנה את המרכיבים הבסיסיים שלה. אגב, הלילי של מרלטי נחשבת לאחד מהבסט-סלר של הבוטיק, ויש אנשים רבים המגיעים עד לחנות רק כדי לטעום אותה. 

CARL MARLETTI
51 rue Censier
75005 Paris
שעות פתיחה: שלישי עד שבת 10:00-20:00, ראשון 10:00-13:30
מטרו: CENSIER-DAUBENTON

ובמנות אישיות (צילום: שרון היינריך)

סאנט-אונורה ברחוב סאנט-אונורה של מנדרין אוריינטל
ברחוב סאנט אונורה ממוקם אחד ממלונות היוקרה של פריז, הלא הוא מנדרין אוריינטל. המלון נמצא בלב הרחוב, בין חנויות האופנה השיקיות והוא משתלב היטב בנוף היוקרתי. בנוסף לחדרים מדהימים, הרי שאפשר לבקר במלון גם לארוחה או לשעת תה, מבלי להיות אורחי המלון. הקינוחים המפורסמים של מנדרין נמכרים הן במסעדה בה מוגשת שעת התה, והן בויטרינת הקינוחים הנמצאת ממש בכניסה למסעדה. כלומר, תוכלו גם להגיע למלון לקנות לעצמכם קינוחים מבלי לשבת במקום (אני ממליצה ליהנות מישיבה במסעדת המלון).

האלגנטי ביותר, מנדרין אוריינטל (צילום: שרון היינריך)

קינוח הסאנט אונורה של מנדרין לובש צורה שונה לחלוטין מהקינוח המקורי. למעשה הוא נראה כמו טארט, אבל הוא מורכב מכל השכבות הקלאסיות של הסאנט אונורה המקורית. בצק עלים, בצק רבוך, קרמל מנוקד בעלי זהב וקרם וניל עשיר. לדעתי מדובר באחת הוריאציות המעניינות ביותר של הקינוח הזה והמראה האלגנטי שלו מדהים אותי בכל פעם מחדש.

MANDARIN ORIENTAL
251 rue Saint-Honore
75001 Paris
שעת תה מתקיימת בכל יום החל מ 15:30
מטרו: CONCORDE או TUILERIES


סאנט-אונורה של רוק סטאר, יאן קוברור
בלב הרובע העשירי המתפתח, מרחק כמה דקות הליכה מכיכר הרפובליק ומתעלת סאן מרטין, נמצאת הפטיסרי של יאן קוברור המוכשר. אחד השף פטיסיירים המעניינים ביותר בסצנת הקינוחים הפריזאית. השף פטיסייר הצעיר מפורסם מאוד בוריאציות המיוחדות שלו על קינוחים צרפתיים קלאסיים. אחד הקינוחים המזוהים עמו ביותר הוא המיל-פיי (1000 העלים) המיוצר אה-לה-מינוט, על פי הזמנה ומורכב לעיני הלקוח.

עם פירות אדומים ונענע (צילום: שרון היינריך)
גם לסאנט אונורה מעניק קוברור פרשנות חדשה, כשהוא מנקד את הקינוח הקלאסי בתותים, פטל ותותי בר ובקרם משלב מעט נענע. השילוב של קרם הוניל עם הפירות האדומים והנענע נהדר והוא מתאים מאוד למי שאוהב פירות בקינוחים שלו. בדרך כלל קינוח הסאנט-אונורה כבד מעט, לאור ריבוי הקרמים, כאן נשברת הכבדות עם חמיצות הפירות והשילוב הזה מוצלח ביותר.


YANN COUVREUR
137 Avenue Parmentier
75010 Paris
שעות פתיחה: כל השבוע 08:00-20:00
מטרו: GONCOURT

הכי קלאסית שיש, לה גראנד אפיסרי
אם יש מקום אחד שאני מוכנה לבלות בו כל יום ואף פעם לא ימאס לי, הרי הוא מעדניית הגורמה לה-גרנד-אפיסרי (המעדנייה הגדולה בתרגום פשוט). המעדנייה היא אגף הגורמה של בית הכלבו לה-בון-מרשה, שהוקם בשנת 1852, לפני למעלה מ-160 שנה. הבון מרשה נחשב לבית הכלבו הראשון בעולם (גם אם יש החולקים על הקביעה) והיום ניתן למצוא בו את כל מותגי היוקרה, לואי וויטון, דיור ודומיהם. 

ב-1923 הוקמה מחלקת האוכל של הבון מרשה, בה ניתן היה למצוא סוגים שונים של תה משובח ומוצרים משומרים ייחודיים. הגרנד אפיסרי, כלומר מחלקת האוכל, המתפקדת כאגף נפרד של בית הכלבו, הוקמה ב-1978. מאז עבר אגף האוכל שינויים, כשלאחרונה הוא שופץ כליל, וכיום הוא נחשב למעדניית הגורמה הגדולה והנחשבת ביותר בפריז. במעדנייה ארבע מחלקות מרכזיות - מצרכי מזון, תוצרת טרייה (פירות וירקות, גבינות, פירות ים, דגים, בשרים), יינות ואלכוהול, להם מוקדשת קומה שלמה, ואוכל המיוצר במקום. חומרי הגלם נבחרים בקפידה מרחבי תבל, ובמעדנייה (חלק ממחלקת ה"המיוצרים במקום") יש גם פטיסרי משובחת, המציעה מגוון של קינוחים טריים המיוצרים במקום.

קלאסיקה במיטבה (צילום: שרון היינריך)
אחד הקינוחים האהובים עלי במעדנייה הוא הסאנט אונורה, העשוי בצורתו הקלאסית. בסיס של בצק עלים, פחזניות מקורמלות במילוי קרם פטיסייר וקרם שיבוסט עשיר בוניל. לעתים, דווקא הביצועים השמרניים הם המרגשים ביותר, ולא סתם ישנם רבים העולים לרגל לפטיסרי של המעדנייה כדי לרכוש את קינוח הילדות שלהם.

LA GRANDE EPICERIE 

38 rue des Sevres  פינת רחוב Bac (144 rue du Bac )
75007 Paris
שעות פתיחה: שני עד שבת 08:30-21:00
מטרו: SEVRES-BABYLONE

שלכם
שרון

בוטיקי מתוקים של פעם, פריז

טארט הפטל של קארט, קלאסיקה עם טוויסט חדשני (צילום: שרון היינריך)
לעתים רחוקות אני צועדת ברחוב הזה בגבעת מונמרטר. בדרך כלל אני מסתובבת באזורים אחרים של הגבעה המיוחדת הזו המשקיפה על העיר מגבוה. הפעם אני ממהרת לפגישת עבודה עם אחד השף פטיסיירים שמקום הייצור שלו נמצא באזור, ואני חולפת על מקום שמזווית העין נראה לי כאילו נלקח מסרט של המאה ה 19. אני חוזרת כמה צעדים אחורה ולרגע אני מרגישה כמו בתוך הספר "נעלי סוכריה" של ג'ואן האריס, שכתבה גם את הספר "שוקולד" שהפך לסרט קאלט לכל מי שאוהב את החום המתוק הזה. בספרה "נעלי סוכריה" מתארת הסופרת את חייהן של ויויאן ובנותיה אנוק ורוזט, שהגיעו מהכפר הקטן לגבעת מונמרטר ופתחו בה מחדש את חנות השוקולד. הספר שזור בתיאורים ציוריים של החיים בגבעה הקסומה, לצד הכח המאגי של השוקולד, והפטיסרי הזו שאני חולפת ליד זורקת אותי בשנייה אחת אל תוך עלילת הספר.

בוטיק שהוא גם מונומנט, בוריס לומה (צילום: שרון היינריך)
בתוך סצנת הפטיסרי המודרנית שכובשת את פריז, נשארו גם מקומות הקיימים כבר עשרות שנים, לעתים יותר ממאה שנים, ומשמרים את רוח התקופה שקדמה לתקופה הנוכחית, בה כל שף פטיסייר נחשב למעצב אופנה. אחד הפטיסרי המפורסמות ביותר בפריז ששימרו את רוח התקופה היא STOHRER, שהוקמה ב 1730 ונחשבת לאחת הפטיסרי הותיקות בפריז, יש הטוענים שהיא היא הראשונה בעיר האורות. אני אוהבת להיכנס אל פטיסרי, שוקולטרי או בולנז'רי ישנה, לראות את עיטורי הקיר שצוירו ביד על ידי אמנים, לחוש את רוח התקופה ולדמיין איך גם אז התענגו הצרפתים על קרואסון טוב או על אקלר עם ציפוי מבריק של שוקולד. לפעמים, דווקא המקומות האלה הם אלו מספקים ללקוחות את הבסיס של הפטיסרי הצרפתית שלעתים קשה למצוא בין ים יצירות האמנות המוצגות היום בויטרינות.

הפטיסרי של בוריס לומה, מקום קסום כל כך (צילום: שרון היינריך)


BORIS LUME קסם של פטיסרי וגם בולנז'רי בגבעת מונמרטר
"בוריס" כך קוראים לפטיסרי - בולנז'רי הקסומה הזו שבגבעת מונמרטר, ומאחורי השם שלה עומד שף פטיסייר צעיר בשם בוריס לומה שמנהל אותה כבר כמה שנים באהבה גדולה. למרות היותו חלק מהדור הצעיר של השף פטיסיירים, שומר לומה על האותנטיות של המקום ומסביר ברגישות רבה על כל ציור ועיטור שניבט מהקירות הישנים. "לא כל המקום מוגדר כמונומנט, אלא רק חלק ממנו. השאיפה שלי היא לשפץ את המקום תוך כדי שימור של העיטורים המיוחדים שעל הקירות והתאמת הויטרינות לרוח הציורים".

אבל לא רק החנות עצמה קסומה, לומה שמנהל את המקום ביחד אם אשתו היפנית מיהונה, מקפיד מאוד גם על קו של מוצרים ייחודי לו. "כשגרנו ביפן במשך שנתיים, פינטזתי על פטיסרי יפנית, נקייה מבחינת עיצוב, ללא עיטורים על הקירות, ויטרינות עץ צפות. כאשר חזרנו לפריז והחלטנו שהגיע הזמן למצוא מקום משלנו, הראה לנו מתווך את המקום הזה ובלי לחשוב פעמיים החלטנו לקחת אותו. עם ההחלטה הזו נגנז גם רעיון הפטיסרי המעוצבת בצורה יפנית, אבל את העדינות היפנית אני מנסה ליישם בפטיסרי שלי". בצורה מיוחדת לו, מצליח לומה לשלב פטיסרי קלאסית עם טאצ' מודרני עדין, כך אפשר למצוא אצלו קינוחים קלאסיים לצד שילובי טעמים מודרניים יותר.

לצד הקינוחים הקלאסיים גם יצירות מודרניות כמו המאצ'ה, מטורף! (צילום: שרון היינריך)
אחד הקינוחים הקלאסיים הטעימים ביותר אצל לומה הוא טארט הלימון, העשוי, כמו כל הקינוחים שלו, בצורה אובלית. בצק פריך שזוף היטב, קרם לימון נהדר וקומפוט של לימון המעניק חמיצות נפלאה. קינוח אחר, שמגיע מהעולם היפני הוא קינוח המאצ'ה היפיפה, העשוי משכבות של ביסקוויט מאצ'ה, שומשום שחור וקרם מאצ'ה עם פטל. השילוב של התה הירוק עם הפטל מעולה. בנוסף לקינוחים הנהדרים, יש במקום גם מחלקת בולנז'רי עליה אחראית מיהונה, כך תוכלו למצוא במקום בגטים מעולים, מגוון סוגים של לחמים, מאפי בוקר מתוקים וגם מאפים מלוחים. אחד הלחמים הטובים ביותר של הזוג הוא הלחם הכל כך קלאסי, פה-דה-מי (Pain de Mie). מדובר בלחם רך ומתקתק, הנמכר אצל הזוג בצורה של קובייה, הוא משמש בעיקר לכריכים או לטוסטים והוא טעים טעים.

כתובת: 48 rue Caulaincourt
75018 Paris
שעות פתיחה: כל השבוע 07:45-20:30 (סגור בשני)
מטרו: LAMARCK-CAULAINCOURT

טארט הלימון של לומה (צילום: שרון היינריך)


CARETTE לאכול סאנט-אונורה עם ויקטור הוגו
אם יש פטיסרי שאני זוכרת עוד מביקורי כתיירת בעיר האורות, הלא היא קארט. מדובר בבית קפה - מסעדה המפורסם מאוד בויטרינת הקינוחים הקלאסיים שלו. בקארט משמרים את המראה המקורי של הקינוחים הצרפתיים וגם אם מנסים פה ושם להעניק להם לוק עדכני יותר, הרי שמדובר בשינויים מינוריים.

היתרון בקארט הוא האפשרות לשבת במקום ולהתענג על קינוחים או מנות מלוחות בכל שעות היום. וכאשר יושבים בקארט, לא סתם יושבים, סניף אחד ממוקם בכיכר הטרוקדרו מול מגדל אייפל והשני ממוקם בכיכר ווז' המקסימה, שנמצאת בלב רובע המארה האופנתי. המותג נולד בשנת 1927, כשהזוג ז'אן ומדלן קארט פתחו את הקפה הראשון שלהם בטרוקדרו. מהר מאוד הפך המקום לנקודת מפגש לכל הסלתה והשמנה של פריז, שהתגוררו במשולש הזהב לא רחוק מהכיכר.

לפעמים הקינוחים הקלאסיים הם הטובים ביותר (צילום: שרון היינריך)
אחד הקינוחים האהובים עלי במקום הוא הסאנט-אונורה, המגיע בצורתו הקלאסית, בסיס של בצק עלים עם פחזניות מקורמלות ממולאות בקרם פטיסייר וביניהן זילופים עדינים של קרם שאנטיי (שמנת מוקצפת עם מעט סוכר ווניל). היום, כשרוב השף פטיסיירים נותנים לקינוח הזה פרשנות אישית ומייצרים אותו בצורה אחרת או בטעמים אחרים, כיף למצוא את היצירה המקורית מוגשת בבית קפה שנמצא ממש ליד הבית של ויקטור הוגו, בין גלריות האומנות המרשימות של כיכר ווז'.

בנוסף לפטיסרי המפורסמת, תוכלו להנות במקום גם מארוחות לאורך כל שעות היום, החל במאפי הבוקר המעולים ובשוקולה החם המפורסם, עובר בארוחות צהריים, אפריטיף וכמובן ארוחת ערב.

לרשימת הסניפים

לשבת בקארט (צילום: שרון היינריך)


DEMONCY-VERGNE פטיסרי היסטורית ליד צ'אינה טאון
הפטיסרי הזו שנמצאת באזור הפחות תיירותי של פריז מוכרת בקרב מביני עניין כפטיסרי ד'אגליז, כלומר הפטיסרי של הכנסייה, לאור מיקומה ממש מול כנסיית הקדוש ז'אן-בפטיסט מבלוויל (Saint Jean-Baptiste de Belleville). שף פטיסיירים רבים עברו במקום הזה שקיים משנת 1887 ומהווה חלק בלתי נפרד מהיסטוריית הפטיסרי של פריז.

כיום מנוהלת הפטיסרי על ידי קלרה ולורן, שני אחים למשפחת דמונסי ועל ידי השף פטיסייר ז'אן-קלוד ורן. קלרה אחראית על המעדנייה המייצרת מנות מלוחות, לורן הוא השוקולטייר ויצרן הגלידות וז'אן-קלוד מנהל את הפטיסרי. הקסם שבמקום הזה נובע מהשילוב של הקלאסי עם המודרני. התקרה המרהיבה ששומרה מזכירה לכל לקוח הנכנס למקום את ההיסטוריה המופלאה של הפטיסרי ששרדה כמעט 130 שנים.

הסתכלו לתקרה, קסם (צילום: שרון היינריך)
ויטרינת הקינוחים של הפטיסרי מרהיבה והיא משלבת קלאסיקות לצד קינוחים מודרניים יותר. בצד הקלאסיקות מומלצת מאוד המיל-פיי (קרמשניט) של המקום המגיעה בצורתה המקורית או עם תאנים (בעונה). עוד בקלאסיקות, הרליג'יוז, אותו קינוח הנראה כמו נזירה או כמו כומר, עשוי משתי פחזניות בגדלים שונים ממולאות בקרמים כמו קרמל, שוקולד, או קפה. הבצק הרבוך הנקרא בצרפתית בצק שו מעולה, עשוי קום-איל-פו והקרמים נהדרים. לעתים, דווקא הקינוחים האלה הנראים כה פשוטים להכנה באופן יחסי, הם אלו הקשים יותר לייצור. כדי להכין רליג'יוז מעולה, יש להתמחות בהכנת בצק רבוך באיכות גבוהה, כמו גם לדעת כיצד לאפות אותו בצורה מושלמת ולא מדובר בעניין של מה בכך.

לצד הקלאסיקות מונחים בויטרינות גם קינוחים מודרניים יותר, המשקפים את ההתפתחות שעברה הפטיסרי במהלך שנות קיומה הרבות. אחד הקינוחים המעניינים ביותר במקום הוא טארט האגסים עם התימין. מדובר בטארט מלבני עשוי מבצק פריך עדין עם וניל, אגסים עם וניל ותימין, קרם מוסלין של אגסי וויליאמס ומרנגים קטנים. מדובר באחד הטארטים הטובים שטעמתי לאחרונה, שילוב הטעמים פשוט נהדר.

אגסים ווניל, שילוב מושלם (צילום: שרון היינריך)
אם אתם מגיעים לפטיסרי המיוחדת הזו, כדאי מאוד גם להקדיש זמן לשיטוט באזור. מדובר באחד האזורים המרתקים של פריז שהיה בעבר כפר עצמאי. ערב רב של תרבויות ובכלל זה צ'יאנה טאון הפריזאית, מסעדות סיניות, סופר-מרקטים של חומרי גלם מהמזרח הרחוק, בתי קפה מדליקים, מסעדות מעניינות שהולכות ומתמקמות באזור ועוד.

כתובת: 10 rue Jourdain
75020 Paris
שעות פתיחה: ראשון 09:00-19:45, שני עד שישי 09:00-14:00 וגם 15:00-19:45, שבת 09:00-19:45
מטרו: JOURDAIN

DEBAUVE and GALLET השוקולד של מארי אנטואנט
יש חנויות שהביקור בהן שווה ולו בשביל לראות אותן, להרגיש ניחוח של תקופה אחרת ולדמיין את מארי אנטואנט מנשנשת בדיוק את אותו השוקולד שנח לו בויטרינה. כזו היא החנות של דבוב וגאלה שנפתחה בשנת 1817! כן כן בשנת 2017 יציין המותג את חגיגות ה 200.

השוקולדים של הגברת אנטואנט (צילום: שרון היינריך)
בוטיק השוקולד הקסום הזה נפתח כמה שנים אחרי פתיחת השוקולטרי הראשונה מבית דבוב בשנת 1800, שהייתה גם השוקולטרי הראשונה בעיר האורות. סולפיס דבוב, שהיה הרוקח של לואי ה 16 והגברת אנטואנט רקח עבור המאדאם שוקולד בצורת מטבעות שיעזור לה בנטילת התרופות שכל כך לא אהבה. המטבעות קצרו שבחים והרוקח החליט לפתוח שוקולטרי בה יוכלו פשוטי העם לרכוש שוקולדים של מלכים.

את החנות השנייה, זו שפתוחה עד היום, עצבו הארכיטקטים פונטין ופרסייה, שהיו הארכיטקטים של בית המלוכה אליו היה מקורב דבוב. כיום, מדובר בחנות היחידה בפריז בעיצובם של השניים, שנותרה עומדת. לכן, מומלץ לבקר בחנות ולו בשביל לחזות במונומנט ההיסטורי הזה. בגזרת השוקולדים, עדיין ניתן למצוא במקום את מטבעות השוקולד של אנטואנט שנקראים "פיסטול דה מארי" המגיעים במגוון טעמים, כולל שוקולד 99% מוצקי קקאו לאמיצים. אחד השוקולדים האהובים עלי בחנות הוא ה"קורטיזאן" הנראה ממש כמו קינוח, עשוי שכבות של שוקולד ג'אנדוז'ה ונוגטין.

אחת הסכנות בחנות :-) (צילום: שרון היינריך)


כתובת: 30 rue des Saints-Peres
75006 Paris
שעות פתיחה: שני עד שבת 09:00-19:00
מטרו: SAINT-GERMAIN-DES-PRES

שלכם
שרון

בחירות מתוקות בפריז

הבחירה שלי, שעת התה במלון לה מוריס (צילום: שרון היינריך)
תקופה מעניינת עוברת על עיר האורות, בחירות לנשיאות. סיבוב ראשון התקיים זה מכבר וסיבוב שני בפתח, אצל הצרפתים הבחירות מתקיימות בימי ראשון, כך שאין יום חופש (מאוד לא מתאים לצרפתים) ובדרך לשוק המקומי או לקפה בביסטרו, עוברים הפריזאים בקלפיות ומשמיעים את קולם. בשבועות שקדמו לבחירות היו שווקי האוכל מוצפים בתועמלנים שניסו לקדם את המפלגות אותם הם מייצגים. גם זה בוצע כמובן עם שיק פריזאי ועם בלונים בצבעי הדגל, עלונים עם מצע המפלגה ושיחות עם הסברים מקיפים על האני מאמין של כל מועמד. 

אז אמנם לא לנשיאות, אבל גם אני החלטתי לעשות בחירות, בחירות מתוקות. לעתים ריבוי הפטיסרי בעיר האורות מבלבל, קשה לדעת היכן כדאי לטעום אקליר, היכן לטעום את המיל-פיי (קרמשניט) ומי מייצר את טארט הלימון הטוב ביותר. נדמה שכמעט בכל בוטיק מתוקים אליו נכנסים התוצרת נהדרת והמבחר גדול מאוד. כמובן שמדובר בעניין סובייקטיבי, שהרי אם תשאלו פריזאי איפה הקרואסון הכי טוב בפריז הוא בדרך כלל יגיד שזה שנמצא בבולנז'רי מתחת לבית שלו הוא הטוב ביותר. במקביל לדעה האישית של כל אחד, יש גם דרוגים שונים ותארים שניתנים לשף פטיסיירים ולשוקולטיירים, אבל גם הם כמובן מסתמכים על שיפוט סובייקטיבי.

האם צרפת תקום לבוקר חדש? (צילום: שרון היינריך)
אז הנה כמה בחירות שלי, כמובן שהן אישיות אבל הן מסתמכות על ניסיון רב ושנים של טעימות (ושל ריצות ארוכות):

BLE SUCRE, הקרואסון שאתו אני אוהבת לפתוח את הבוקר
ברובע ה 12 המתפתח, ממש קרוב לשוק אליגר המפורסם, נמצאת אחת הפטיסרי האהובות עלי בפריז. פבריס לה-בורדה ואשתו סלין, הכירו כשעבדו ביחד במלון בריסטול היוקרתי ובהמשך הדרך פתחו את המקום שלהם ברובע ה 12. ממש כמו בסרטים צרפתיים על כפר בנורמנדי, גרים השניים בדירה מעל החנות והבוטיק שלהם הוא מקום עלייה לרגל לתושבי הרובע ולאנשים המגיעים גם מאזורים אחרים לטעום את המעדנים שלהם.

לה-בורדה הוא שף פטייסיר, הקינוחים שלו נפלאים, אבל אני מגיעה אליו בעיקר כדי לפתוח את הבוקר עם מאפי בוקר מופלאים. הקרואסון שלו הוא הטוב ביותר שטעמתי, עשוי מבצק עלים מעולה, אוורירי מאוד מבפנים, תפוח מאוד ושזוף ופציח מבחוץ. טעם החמאה מלווה כל ביס ממנו ואחרי שאוכלים אותו קצת קשה לאכול קרואסונים אחרים. גם הפה-או-שוקולה (מכונה בטעות קרואסון שוקולד) נהדר, והמדלנים נבחרו על ידי עיתון הפיגארו לטובים ביותר בפריז.

מוכנה לקחת מטרו לצד השני של העיר כדי לאכול אותו (צילום: שרון היינריך)

7 rue Antoine Vollon
75012 Paris
מטרו: LEDRU-ROLLIN

JACQUES GENIN המיל-פיי והפרי-ברסט שאני מוכנה לרוץ בשבילם עוד כמה ק"מ
במעבדה שלו שבצפון המארה בואך כיכר הרפובליק, מייצר ז'נה ביחד עם הצוות שלו מגוון מצומצם מאוד של קינוחים, כשכל אחד מהם הוא הטוב ביותר שטעמתי. טארט לימון עם בזיליקום, אקלר שוקולד, טארט שוקולד וטארט קרמל עם אגוזי מלך הם רק חלק מהקינוחים. במקביל מייצרים במעבדה המצוחצחת מיני בונבוני שוקולד, מרמלדות וקרמלים שמעריציהם רוכשים אותם בקילוגרמים.

שני הקינוחים המפורסמים ביותר של ז'נה הם המיל-פיי (אלף העלים) והפרי-ברסט, אותם הוא מייצר בהזדמנויות שונות, על פי מצב הרוח שלו, לטענתו. בעבר הייתה הויטרינה בקומת המכירה מלאה גם בקינוחים, אבל לפני כמה שנים החליט ז'נה שהוא מעוניין למכור רק קינוחים שמיוצרים אה-לה-מינוט ולכן הפך את ייצור הקינוחים לכזה שמתבצע על פי הזמנה בסלון-דה-תה שנמצא בצמוד למתחם המכירה. המיל פיי של ז'נה עשוי מבצק עלים מושלם, מקורמל ושזוף, מתפצח בפה ומשאיר הרבה פירורים בצלחת. ברגע שהשף מקבל הזמנה לקינוח הזה, נחתכים ריבועי בצק עלים בגודל הרצוי, ובין העלים מזולף קרם פטיסייר עם כמות גדולה של וניל. הפרי-ברסט, אותו קינוח שנרקח לראשונה לרגל מירוץ האופניים פריז-ברסט-פריז, גם הוא נרקח על פי הזמנה. או אז נפרס לרוחבו גלגל הבצק הרבוך וז'נה מזלף על בסיס הגלגל שכבה גבוהה מאוד של קרם פרלינה עשיר. חובבי האגוזים המקורמלים לא יוותרו על הקינוח הזה.

פרי-ברסט ז'נה סטייל, הקרם הזה מסוכן (צילום: שרון היינריך)


133 rue de Turenne
75003 Paris
שעות פתיחה: שלישי עד ראשון 11:00-19:00 (שבת עד 19:30)
מטרו: REPUBLIQUE

LE MEURICE שעת תה לצד ביונסה
אחת החוויות המעניינות ביותר בסצינת המתוקים הפריזאית היא שעת תה באחד ממלונות היוקרה הפזורים בעיר. במלונות שמארחים נשיאים, מלכים ועשירים ומפורסמים מכל מיני סוגים עלות לילה לחדר יכולה להגיע לאלפים רבים של יורו. אז אולי לילה במלון לא בא בחשבון, אבל מה עם כמה שעות של סרט צרפתי אמיתי? חלק גדול ממלונות היוקרה מציעים לכל מי שחפץ, אירוח במלון לשעת תה שמתקיימת בשעות אחר הצהריים. בשנים האחרונות תפס הרעיון הזה תאוצה, במיוחד בתקופה בה מלונות מרגישים את הפגיעה הקשה בתיירות אחרי הפיגועים בפריז. מדובר בדרך נוספת למשוך אנשים למלון, במיוחד אם השף פטיסייר של המלון הוא סדריק גרולה כמו במלון לה מוריס.

גרולה נחשב לכוכב העולה בשמי הפטיסרי הצרפתית, הוא מעוטר בפרסים רבים שהולכים ומצטברים במעבדה שלו והוא ידוע ביכולת שלו למתוח לכיוונים חדשים את גבולות הפטיסרי הצרפתית, אפשר להגיד שהוא כבר עבר מהפטיסרי המודרנית לסופר מודרנית. היצירות של גרולה נחשבות לאמנות של ממש, מפורסמים בעיקר הקינוחים שלו המעוצבים בצורת פירות כמו: ערמונים; תפוחים; אגסים ואפילו אגוז לוז שהפך לאחד מסימני ההיכר של השף פטיסייר. במהלך שעת התה מוצעת למתארח במלון אפשרות להזמין את הקינוחים של גרולה אה-לה-קארט, או להזמין שעת תה מלאה הכוללת מתקן שעליו מיני כריכים מלוחים, סקונס נהדרים המוגשים עם ריבות וקרם פרש, עוגיות נהדרות וגם מיני קינוחים של גרולה. חוויה שהיא הזדמנות נפלאה לשבת לצד ביונסה פעם בחיים (סיפור אמיתי).

חוויה שלא מהעולם הזה, קינוחים מופלאים ותפאורה לא פחות (צילום: שרון היינריך)


228 Rue de Rivoli
מטרו: CONCORDE או TUILERIES
שעת התה מתקיימת בכל יום בין השעות 15:30 עד 18:00, מומלץ להזמין מקום מראש.

PIERRE HERME המקרונים הטובים ביותר בפריז ובכלל
מה לא נאמר על ארמה שנבחר לשף פטיסייר הטוב ביותר בעולם לשנת 2016. ארמה הוא זה אליו נושאים כל השף פטיסיירים את עיניהם, הוא נחשב לזה שחולל מהפכה אדירה בתחום כשהפך את הפטיסרי המודרנית לעוד ערוץ של אופנה בעיר האורות. את החנות הראשונה שלו פתח ארמה בכלל ביפן ואת החנות הראשונה בפריז פתח ברובע השישי בשנת 2001. בחנות ברחוב בונפרט נמכרים כל המוצרים של ארמה ובכלל זה שוקולד, קינוחים מעולים ומקרונים. יש רק עוד חנות אחת בפריז בה נמכרים קינוחים של ארמה, שאר שמונה נקודות המכירה הפזורות בפריז מציעות רק מקרונים ושוקולד.

מקרונים של ארמה, חטא משתלם (צילום: שרון היינריך)

המקרונים של ארמה נחשבים לטובים ביותר ולדעתי אם לא טעם אדם מקרון של ארמה כאילו לא טעם מקרון מעולם. קולקציית המקרונים שלו מורכבת ממקרונים שתמיד תמצאו בויטרינה, כמו מוגדור עם שוקולד חלב ופסיפלורה; שוקולד וורדים. לצדם יהיו תמיד גם מקרונים המשתייכים לקולקציה עונתית, אלו יתחלפו כל כמה חודשים ויהיו קשורים לחילופי עונות, חגים, קולקציות מיוחדות וכו. בין המקרונים המעניינים ביותר של ארמה הוא זה עם שמן הזית והמנדרינה, תפוז וגזר וכמובן מקרוני החורף שאנשים עולים לרגל לחנויות של ארמה כדי לטעום אותם. לפני חגי סוף השנה מגיעים לחנויות של ארמה המקרונים המיוחדים ביותר, מקרון עם כמהין ואגוזי לוז, מקרון עם כבד אווז ושוקולד ומקרון עם כבד אווז ותאנים. בקיץ אפשר להנות ממיס גלהגלה, מעין סנקור (זוכרים?) של מקרון מלבני עם מילוי של גלידה בטעמים שונים.

מקרונים של ארמה, לא רק בקטן (צילום: שרון היינריך)


לרשימת הסניפים של ארמה

DU PAIN ET DES IDEES הלחם שאני הכי אוהבת להגיש לחברים
תשאלו פריזאי היכן אפשר למצוא את הבגט הכי טוב בעיר והוא מיד יענה לכם שמתחת לבית שלו. בעיר האורות יש כל כך הרבה בולנז'רי, כך שכל אחד קונה מתחת לביתו את המוצרים הבסיסיים ובכלל זה המאפים והלחמים. אני לעומת זאת מוכנה לנסוע רחוק מאוד, למעשה לצד השני של העיר, כדי להגיש לצד פלטת הגבינות את הלחם האהוב עלי. לחם ורעיונות, זה שם המקום שבו נמכרים מספר מצומצם של מוצרים כשכל אחד מהם ברמה הגבוהה ביותר.

לחם חברים, רק תוסיפו חמאה ויש לכם ארוחה מלאה (צילום: שרון היינריך)
אחד המוצרים המפורסמים ביותר של המקום הוא האסקרגו, חילזון בעברית, מאפה של בצק עלים עם מילויים שונים כשזה עם הפיסטוק הוא לטעמי הטוב ביותר. אבל המוצר שבזכותו בעצם התפרסם הבוטיק השכונתי הזה הוא "לחם החברים" אותו טעמתי לראשונה במסעדת "פרנצ'י" הנהדרת, הנמצאת ברחוב ניל שהפך לרחוב "פרנצ'י" (זה לא באמת שמו, אבל כמעט כל הרחוב הוא חלק מפרנצ'י - בר יין, פרנצ'י טו גו, חנות קפה ועוד). אחרי הביס הראשון ממנו הבנתי שאני בבעיה גדולה, לא הפסקתי לאכול אותו, מרוח בחמאה חצי מלוחה והארוחה הפכה לפחות משמעותית, הלחם היה לכוכב. מאז בכל פעם שיש צורך בלחם מיוחד אני פוקדת את החנות וקונה חתיכה מהלחם הנפלא. למה חתיכה? לחם החברים נאפה בצורה מלבנית גדולה והוא נמכר בחתיכות של חצי ק"ג או רבע ק"ג, כמובן שאפשר גם לקנות נתחים גדולים יותר. הטעם של הלחם נפלא, מעט מעושן ומרגיש כאילו נאפה ליד מדורה עם גחלים רוחשות. סוד הקסם של הלחם הזה הוא הטיפול הארוך לו הוא זוכה והאפייה המיוחדת. בזמן שהיום מנסים לקצר תהליכים, לחם החברים עובר התססה של יומיים, לאחר מכן הוא נאפה בטכניקה המעניקה לו טעם מעושן וערמוני, ממש כמו באפייה בתנור עץ.

אסקרגו פיסטוק, ממכר (צילום: שרון היינריך)


34 rue Yves Toudic
Paris 75010
שעות פתיחה: שני עד שישי 06:45-20:00
מטרו: REPUBLIQUE

שהטוב ינצח!
שלכם
שרון

רחוב PONCELET, חגיגה קולינארית באחד האזורים הפחות תיירותיים של פריז

פטיסרי אוסטרו-גרמנית בלב פריז (צילום: שרון היינריך)
אין כמו לשוטט בפריז, לעבור מגדה אחת לשנייה על הגשרים היפים, להיכנס לרחובות הקטנים של הגדה השמאלית ולצעוד בבולברדים הגדולים שבימנית. לכל רחוב אופי משלו ובכל דרך בה הולכים מגיעים אל פינות חמד אחרות. אין מסלול אחד דומה למשנהו, העיר פשוט לא נגמרת. כן, יש בה הרבה מונומנטים ומוזיאונים ואייפל ושער הנצחון ואופרה ובסטיליה, אבל הדרך אל המקומות האלה היא המרתקת. אחד הדברים האהובים עלי הוא למצוא רחובות שבהם מרוכזים מגוון גדול של בוטיקי מתוקים, חנויות אוכל ובתי קפה ויש לא מעט כאלה. אחד המפורסמים בהם הוא רחוב מונטורגיי עליו כתבתי לאחרונה, שרק הולך ומתפתח, ויש גם את רחוב מרטיר המופלא שנמצא למרגלות הסאקרה-קר שעל גבעת מונמרטר. אחד הרחובות המרתקים, והפחות מפורסמים, לאור מיקומו מחוץ לאזור התיירותי, הוא רחוב פונסלה PONCELET בו אני יכולה לבלות שעות.

רחוב שהוא כולו חגיגה קולינארית (צילום: שרון היינריך)
רחוב פונסלה ממוקם בלב הרובע ה 17, בחלקו היוקרתי, כמה דקות הליכה משער הניצחון בואך כיכר טרן. הוא נחשב לאחד הרחובות המרתקים במערב העיר ותיירים מעטים מגיעים אליו, זו הסיבה שהוא שומר על אותנטיות והשיטוט בו מרגיש כמו ביקור בכפר צרפתי. אל הרחוב מומלץ להכנס מכיוון שדרת טרן, מרחק כמה דקות הליכה מתחנת המטרו, מפתיע איך הליכה ברחוב סואן ועמוס בחנויות ובמותגי אופנה, יכולה להפוך פתאום לשיטוט ברחוב ציורי עם כל כך הרבה אופי. עם הכניסה לרחוב יקבלו את פניכם חנויות הפירות והירקות המפורסמות שבו, עמוסות בתוצרת הטובה ביותר ומסודרות כמו חנויות תכשיטים. כשמגיעה עונת התותים מתמלאות החנויות במרבדים אדומים של הפרי היפה הזה והריח, כמו שדה של תותים. גם פירות היער הנמכרים במקום מעולים ואין כמו להתענג על סלסלה של אוכמניות חמצמצות או פטל טרי. לצד הירקנים תמצאו חנויות של גבינות, חנות דגים, קצב, פטיסרי, מעדניות ואפילו בית קליית קפה.

מעדנים איטלקיים הכי פריזאיים שיש (צילום: שרון היינריך)
במספר 11 נמצא KAFFEEHAUS, אחד המקומות האהובים עלי ברחוב, פטיסרי שכמוה לא תמצאו בפריז. קפה האוז היא מקום קסום שכאילו נלקח מכפר גרמני/אוסטרי, מאוד חריגה בנוף הפריזאי. את הבוטיק שנפתח בדיוק במקום בו שכנה קונדיטוריית שטובלי המפורסמת, פתח השף פטיסייר הגרמני רלף אדלר. את דרכו בעולם בעולם הקולינריה החל אדלר בגיל 16, אז למד בכלל בישול ולאחר שהבין שייעודו הוא התחום המתוק, עבר לאגף הקונדיטוריה. לפני שהתמקם בפריז עבד במטבחים שונים בעולם, גרמניה, שוויץ, בלגיה ואנגליה הן רק חלק מהמדינות בהן עבר עד שהחליט להתמקם בבירת הפטיסרי העולמית. "הצורך שלי במעברים ממקום למקום נובע מהדינמיות שכל כך מאפיינת אותי, אני אוהב גיוון, יצירה והתפתחות" מסביר לי אדלר כשאנחנו שותים כוסים של גוורץ בקומה השנייה של הקפה האוז. גם בפריז עבד השף במספר מטבחים מוכרים מאוד כמו פושון וכן בחברת הקייטרינג העילית פוטל ושבו המספקת אוכל גורמה לאירועים הנחשבים ביותר בפריז (מתחמי ה VIP ברולאן גרוס ועוד). את הפטיסרי האוסטרו-גרמנית פתח אדלר עם אשתו במטרה להביא לקהל הצרפתי את היער השחור אל תוך פריז. המקום מחולק לקומת כניסה בה נמצאת ויטרינת העוגות והלחמים, טרסה קטנה עם כמה שולחנות ולמעלה בית קפה בסגנון גרמני למהדרין, ממש כמו בדרך היין באלזס.

קפה האוס, חובה לטעום את היער השחור (צילום: שרון היינריך)
ויטרינת הקינוחים של אדלר גורמת לי לחיוך בכל פעם מחדש. בניגוד לבוטיקי הפטיסרי הפריזאיים, בהם ניתן למצוא לרוב קינוחים אישיים קטנים ומפונפנים, מלאה הויטרינה של המקום בעוגות גדולות ומרשימות עמוסות בקצפות, בדובדבנים ובתלתלי שוקולד. אחת העוגות הנמכרות ביותר במקום היא כמובן היער השחור, אפשר לקנות ממנה משולש או לקחת עוגה שלמה הביתה. גם הזאכר טורט הכל כך מזוהה עם אוסטריה נמכרת במקום, כמו גם טארטים עם פירות ולחמים גרמניים מעולים. כאן המקום לציין שעולם הלחמים הגרמני נחשב לאחד הטובים והמפותחים בעולם ואם תרצו לטעום ממנו תוכלו לעשות זאת אצל אדלר. במקום מוגשות גם ארוחות צהריים, כריכים ועוד.

במספר 13 חנות הגבינות ALLEOSSE שנחשבת לאחת הטובות בעיר. פיליפ אלאוס נחשב לאחד מבעלי המקצוע המוערכים ביותר בתחום, הוא מגדל ומיישן גבינות במרתפים שלו שמתפרסים על פני 300 מ"ר ונחשבים לגדולים בבירה הצרפתית. ככזה, הרי שהגבינות שלו מבוקשות מאוד במסעדות נחשבות בצרפת ומחוצה לה והחנות שלו היא מקום עליה לרגל לחובבי גבינות מהרובע וגם מחוצה לו.

מרבדים של פירות (צילום: שרון היינריך)
במספר 19 סניף של LA PATISSERIE DES REVES, הפטיסרי הידועה שהוקמה על ידי השף פטיסייר המוערך פיליפ קונטצ'יני. פטיסרי החלומות מפורסמת בעיקר בזכות העיצוב המיוחד של החנויות הורודות שלה, הנראות כמו מוזיאונים קטנים של עוגות, כשכל הקינוחים מונחים בתוך פעמוני זכוכית גדולים. כיום, עוברת הפטיסרי שינויים וקונטצ'יני כבר לא חלק מהמותג אלא מתפקד על תקן יועץ. אחד הקינוחים המפורסמים במקום הוא הפרי-ברסט, קינוח צרפתי קלאסי שנוצר כמחווה למירוץ האופניים פריז-ברסט-פריז. הקינוח המקורי הוא בצורת גלגל, עשוי מבסיס של בצק רבוך, מעליו שכבה של קרם פרלינה (קרם נוגט) ומעליו שכבה נוספת של בצק רבוך. אבקת הסוכר המפוזרת על פני הבצק הרבוך מסמלת את העפר שהיו "טועמים" הרוכבים שרכבו בדרכים הלא סלולות. היצירה של פטיסרי החלומות נראית מעט שונה בצורתה, כשהבצק הרבוך מזולף בצורת פרח המורכב מכמה פחזניות, עניין המקל על חיתוך העוגה וחלוקתה. בשנת 2010 נבחרה הפרי-ברסט של בוטיק המתוקים הזה לטובה ביותר בפריז ועד היום היא נחשבת לאחד מרבי המכר שלו.

חלום של פטיסרי (צילום: שרון היינריך)

במספר 21 DELITALY, מעדנייה איטלקית שלה כמה סניפים בעיר, האהוב עלי נמצא ברחוב פנסלה. כל חובב אוכל יודע שביקור בסופר מקומי או במעדנייה מקומית במדינה זרה כמוהו כביקור במוזיאון. חומרי הגלם בהם עושים המקומיים שימוש משקפים את התרבות ומספרים סיפור. בדליאיטלי אפשר לגלות פיסה קטנה מאיטליה בלב פריז, נפלא לחובבי המטבח האיטלקי. במקום תמצאו מגוון של חומרי גלם כמו פסטות, שמני זית, חומץ בלסמי, ממרחים ותבלינים לצד מנות מוכנות בייצור ביתי כמו אנטיפסטי, לזניה, פסטות, קנלוני, רביולי, סלטים, טפנדים, זיתים, מתאבנים ועוד. באגף המתוקים תוכלו להתענג על הספליאטולה המפורסם, ממולא בקרם וניל או בנוטלה, או על עוגיות בוקונצ'יני עם שקדים ודובדבנים. במקום נמכרים גם דרך חלון קטן כריכים, פיצות, פוקאצ'ות ועוד.

איטליה בפריז, כמה טעים (צילום: שרון היינריך)


רחוב פנסלה PONCELET
מטרו: TERNES

שלכם
שרון

Anne-Sophie PIC השפית שנוגעת בכוכבים

אן-סופי פיק, אגדה עוד בחייה (צילום: שרון היינריך)
המלצרית שלנו מניחה ליד כל אחת מאתנו תפריט עם הקדשה אישית. גלי לא יודעת את נפשה מרוב אושר, השפית אליה היא נושאת את עיניה כבר כמה שנים מכבדת אותה במסר פרטי על התפריט שלה. היא לא שמה לב שממש באותו הרגע אני מתאכזבת קלות. תפריט חתום הוא סימן לכך שהיא איננה כאן, אני אומרת לעצמי, שהרי הצוות של השפית הבטיח לי שאם היא לא תהיה בערב הארוחה במסעדה, יחכה לנו תפריט חתום. ואז, במטה קסם היא הופיעה מולי. "היא פה, היא פה" אני לוחשת לגלי בהתלהבות. אשה קטנה, עטויה סינר לבן וחולצה לבנה, שיער אסוף ומהודק היטב, היא נעה בעדינות בין עובדי המטבח, בודקת מנות לפני שהן יוצאות, מחליקה מגבת על דפנות הצלחת ומנקה אותה לפני שהמלצר האחראי על הוצאת המנות לוקח אותה אל מתחם המסעדה. גלי מנסה להסדיר נשימה ושתינו בוהות במטבח המואר שנמצא מאחורי קיר שקוף, ממש מול השולחן בו דאגו להושיב אותנו. את ההלם שלנו קוטע דמיאן שלבה (Chalvet) המלצר שמלווה אותנו במהלך כל הארוחה. הוא מגיע עם מלצרית נוספת ובתיאום מושלם הם מניחים על השולחן שתי צלחות. "השפית הכינה עבורכן מנה מחוץ לתפריט. דג לוט עם מרקמים שונים של סלק, מיץ סלק עם תה שחור מעושן ועלים של היבסקוס". אנחנו מסתכלות אחת על השנייה ומבינות שהחלום שלנו מתגשם. "אני רק רוצה להגיד לכם שבקרוב השפית תבוא להכיר אתכם, ולאחר מכן אשמח להראות לכם את המטבח ואת הפטיסרי" הוא מוסיף בחיוך.

מתארחות בבית של פיק (צילום: שרון היינריך)

אן-סופי פיק, השפית האשה היחידה שהמסעדה שלה מעוטרת בשלושה כוכבי מישלן בצרפת, נחשבת לאחת השפיות הטובות בעולם. המסעדה שלה MAISON PIC היא התגלמות חלומו של כל חובב קולינריה ולא סתם היא נחשבת לאחת המסעדות הטובות ביותר בעולם. "גדלתי ממש כאן" מספרת לי פיק כשאני גונבת ממנה כמה דקות ויוצאת איתה לגינה כדי לצלם אותה מחוץ למטבח בבוקר שאחרי הארוחה. אנחנו עוברות דרך הביסטרו החדש, "ANDRE", הקרוי על שם סבא שלה והיא מראה לי את תמונות המשפחה שמעטרות את קירות הביסטרו, ניכר שפיק מתגעגעת.

שולחן ארוך עם אוסף מרגש של מדריכי מישלן מכל השנים יחכה לכם בלובי (צילום: שרון היינריך)
שושלת פיק היא סיפור מרתק בפני עצמו, עוד לפני שטועמים את האוכל. את המסעדה הראשונה של המשפחה,  הקימה סופי פיק בשנת 1889 בארדש, לא רחוק מהעיר וולאנס. בנה של סופי, אנדרה פיק, מצטרף לעסק של אמו ומתפקד כשף של המסעדה. בשנת 1934 מעוטרת המסעדה בהובלתו של אנדרה פיק בשלושה כוכבי מישלן ובשנת 1936 מחליטה המשפחה לעבור לוולאנס ולפתוח את המסעדה בסמוך לכביש NATIONALE 7 המוביל מפריז לדרום צרפת ועד לגבול עם איטליה. המיקום של וולאנס על כביש 7 הפך אותה לנקודת מעבר חשובה מאוד מה שמשך רבים מאוד למסעדה של אנדרה. בשנת 1957 ז'אק, בנו של אנדרה, לוקח את המסעדה לניהולו ביחד עם אשתו סוזן. ז'אק שהתלמד במטבח המסעדה של אביו מצליח לשמור על כבודה של המסעדה, כשהוא מקבל את הכוכב השני ב 1966 ובשנת 1973 מחזיר עטרה ליושנה כשזוכה בכוכב השלישי.

מנה מחוץ לתפריט, מעשה ידיה של פיק (צילום: שרון היינריך)
שנת 1969 הייתה השנה בה נולדה אן-סופי פיק, אחות לאלין פיק, גם הוא שף. פיק התרגלה מילדות לאוכל הטוב ביותר, לחומרי הגלם האיכותיים ביותר והיה זה אך טבעי שגם היא תצטרף לשושלת המשפחתית. עם זאת, החליטה פיק הצעירה ללכת לכיוון אחר לגמרי, למדה מנהל עסקים ועבדה בארצות הברית וביפן עבור מותגים שונים. ב 1992 החליטה לחזור למסעדה המשפחתית כדי להכשיר את עצמה להיות שפית. זמן קצר לאחר מכן הלך לעולמו אביה ז'אק במפתיע, ושני ילדיו נשארו לבד עם MAISON PIC. לאחר מותו של ז'אק איבדה המסעדה כוכב ופיק החליטה להיכנס למטבח ולקחת את המושכות לידיה. בשנת 1997 נכנסה למטבח ובשנת 2007 החזירה את הכוכב השלישי למסעדה והפכה לשפית היחידה בצרפת שעוטרה בשלושה כוכבי מישלן.

לא תרצו לצאת החוצה מהמקום הזה (צילום: שרון היינריך)
את הארוחה במסעדה אני מזמינה כמה חודשים מראש, כך גם את הלילה במלון הצמוד למסעדה המשתייך לרשת RELAIS et CHATEAUX. כבר משלב ההזמנה מורגשים הכוכבים בשמי וולאנס וניכר שהחוויה עומדת להיות מיוחדת במינה. אנחנו מגיעות בבוקרו של יום לעיר השקטה הזו שמלבד בית פיק אין מה לעשות בה. צוות אדיב ביותר מקבל את פנינו ומודיע לנו שהחדר שלנו כבר מוכן וששודרגנו לסוויטה. "אתן בחדר 5" מצהירה אחת מעובדות המלון בעודה מלווה אותנו אל חדרנו. כשאנחנו נכנסות לחדר אנחנו מבינות שאין טעם לצאת ממנו. סוויטה רחבת ידיים, עם מיטה ענקית, חדר אמבטיה גדול, פינת עבודה, פינות ישיבה ומרפסת גדולה הפונה אל החצר הפנימית, אותה חצר בה אצלם את הגברת פיק בהמשך. על שולחן קטן ליד חלון המרפסת מונחת מעטפה לצד טבלת שוקולד ממותגת PIC. אני פותחת את המעטפה וקוראת את המסר החם שהשאירה לנו פיק בכבודה ובעצמה, בו היא מברכת אותנו על שבחרנו להתארח בבית שלה. בית פיק הוא הבית של אן-סופי, בית בו היא מארחת בכל יום אורחים מכל העולם שנשבים בקסם של השושלת המיוחדת הזו.

מטפלת בחומרי הגלם בצורה מדויקת (צילום: שרון היינריך)
אנחנו מובלות אל השולחן שלנו שנמצא בחדר גדול ומבודד בו עוד 3 שולחנות. שני עובדי המסעדה מושכים את הכסאות ומחליקים אותם בחזרה לכיוון השולחן בעודנו מתיישבות. ברגע אחד נחשף מולנו המטבח של המסעדה ופתאום אנחנו מבינות שלא סתם הושיבו אותנו בשולחן הזה. מבעד לקיר זכוכית אנחנו משקיפות על המטבח שגם הוא נמצא מאחורי קיר זכוכית גדול. אין התרגשות גדולה מזו, לראות את הכנת המנות בפועל, את ההתנהלות של הצוות כמו תזמורת מסונכרנת היטב. "השפית שלחה לכם שמפניה", מודיע אחד המלצרים, ומניח מגש עם בקבוק וכוסות על שולחן ייעודי. הוא מוזג לנו מהשמפניה, אנחנו משיקות את הכוסות והארוחה מתחילה.

אחת אחרי השנייה מגיעות אל השולחן מנות פרי יצירתה של פיק. כיאה לכל מסעדת מישלן, הרי שמדובר בתפריט טעימות, כשאנחנו בחרנו את התפריט האמצעי מבין שלושה תפריטים אפשריים. משעשעי החך נפלאים, מרשמלו עם קשיו וקארי שלצדו כדור צונן של אניס, יוזו וקפה, טארטלט של פטריות יער, ג'ינג'ר ואגוזי לוז וגם מנה של עלים. טוב, לא באמת עלים, אלא מעין פרוסות של סלק, דלעת וארטישוק ירושלמי שנעשו ממש בצורה של עלי שלכת, אמנות לשמה. אחת אחרי השנייה מגיעות המנות, כל אחת מהן מרתקת יותר מהשנייה. המטבח של פיק הוא מטבח נשי, מרגישים את העדינות ואת מורכבות הטעמים בכל יצירה שלה. אין ספק שהשפית מושפעת מיפן, המנות לא שומניות, עשירות בטעמים כמו יוזו, תה יפני ולימון קבוסו יפני. אחת המנות הטובות ביותר בארוחה וגם זו שמזוהה עם פיק היא ה BERLINGOTS, מעין שקיקי פסטה מבושמים בתה מאצ'ה הנראים כמו סוכריות, ממולאים בגבינת עזים מעושנת קלות, נחים בתוך קונסומה של ג'ינג'ר, ברגמוט וגרגיר הנחלים. המנה הזו שנולדה בהשראת הסוכריות שאהבה השפית לאכול בילדות היא כל מה שמאפיין את פיק. יצירתיות, פרפקציוניזם (העיצוב של הפסטה מרהיב), השפעות מהמזרח, נשיות.

סוכריות הפסטה המפורסמות של פיק (צילום: שרון היינריך)

את הארוחה מלווה סומלייה שממליץ לנו על יינות נפלאים ומכיוון שאנחנו מעדכנות ששתי כוסות יין מספקות אותנו, הוא מחליט להפתיע אותנו עם טקס תה במהלך הארוחה "התה הלבן ינקה לכן את פלטת הטעמים וכך תגיעו למנה העיקרית מוכנות יותר לספוג טעמים חדשים" הוא מסביר, מוזג לנו את התה ומפנה את המקום לשלבה. "השפית מגיעה להכיר אתכן" מכריז שלבה בחיוך מרוצה. הוא כבר הבין כמה אנחנו נרגשות והוא מרגיש שהוא חלק מהחגיגה. ואז היא נכנסת לחדר, אשה קטנה (Petite) עם חיוך גדול ושפת גוף של צניעות והכרת תודה. בתחילה היא עוברת ומברכת את יושבי שני השולחנות שלצדנו ואז היא מגיעה אלינו. אנחנו קמות ללחוץ את ידה ופוצחות בשיחה לבבית של כמה דקות. "הייתי פעם אחת בירושלים" היא מספרת בהתלהבות "אחד החלומות שלי הוא להגיע שוב לישראל ולטייל בה, אני יודעת שגם האוכל בה נהדר". אנחנו מדברות על פייר ארמה, ועל קריסטין פרבר יצרנית הריבות מאלזס ונסחפות לשיחה של כמה דקות, עד שהמלצרים מאותתים לגברת ולנו שהמנות העיקריות כבר ממתינות לנו על השולחן. אנחנו זוכות להסבר על המנות מפיה של היוצרת שלהן ונשארות לבד עם הצלחות ועם תחושה שנגענו בכוכבים. מרחוק אנחנו רואות אותה חוזרת אל המטבח וממשיכה במלאכת הוצאת המנות, הסרוויס ממשיך.

הנוף מהשולחן שלנו, פיק בפעולה (צילום: שרון היינריך)
המנות העיקריות נפלאות, ואחריהן מגיעה גבינת ברי מוקצפת עם ביסקוויט מלוח  אחריה פרה-דסרט (מנה מקדימה לקינוח) ואז מגיע החלק השני של הארוחה, הקינוחים. מסעדות מישלן מתהדרות בדרך כלל בשף פטיסיירים האחראים על מחלקת הקינוחים, הלחמים המלווים את הארוחה (שהיו נהדרים, במיוחד זה עם הקפה) ומאפי הבוקר. התפישה הצרפתית היא שכל תחום הוא עולם בפני עצמו ושף מטבח לא אמור לעסוק בייצור קינוחים, כל אחד וטכניקות העבודה שלו, חומרי הגלם בהם עושה שימוש ועולם היצירה שלו. כמובן, שכאשר שף פטיסייר מייצר מנות במסעדת מישלן, הוא עושה זאת בתיאום מלא עם שף המטבח שהרי הקינוחים סוגרים את הארוחה והם אמורים להיות חלק אינטגרלי ממנה, עליהם להתאים לרוח אותה מנסה השף להעביר ולחומרי הגלם בהם עושה שימוש. לקינוחים יש חשיבות רבה, הם סוגרים את הארוחה ועם טעמם יוצא האורח מהמסעדה.

שילוב נהדר של טעמים, קינוח הרוברב (צילום: שרון היינריך)

שני הקינוחים שהגיעו לשולחן היו נהדרים, הראשון "רוברב וברגמוט", קינוח עדין בצורתו ובטעמו, עשוי מביסקוויט ומרנג עם תה סיני מעושן, קומפוט וסורבה של רוברב, קרם עדין וקולי של ברגמוט. שילוב הטעמים והמרקמים טוב מאוד, הקינוח קליל ומשתלב נהדר עם מנות הארוחה. הקינוח השני "שוקולד ודבש מריר" הוא יצירת אמנות של ממש והוא נולד משיתוף פעולה של השפית עם חברת השוקולד המובילה "ולרונה", שאגב נמצאת כעשרים דקות נסיעה מבית פיק. כוורת של שוקולד מריר שיוצר במיוחד עבור פיק, שבתוכה זילופים של פנה קוטה עם דבש מריר מקורסיקה, קרמו שוקולד, גנאש שוקולד עם קובב (סוג של פלפל שחור) וקרמל עם תה Hojicha. קינוח השוקולד הוא אחד הטעימים שטעמתי לאחרונה, בלי בצק, בלי קרמים כבדים, קינוח מאוזן ומתאים ביותר לסיום הארוחה.

היש כיף יותר מלצאת ממסעדה ולהיכנס למיטה? (צילום: שרון היינריך)
את הערב סיימנו בסיור במטבח הקסום של השפית. כשאנחנו נכנסות אליו בליווי שלבה העובדים עמלים על צחצוח המקום, נראה כאילו מדובר במטבח שרק כעת הרכיבו אותו. משטחי העבודה, התנורים, הארונות הכל עובר קרצוף והברקה לקראת הסרוויס הבא. בקומה שמעל המטבח נמצאת מעבדת הפטיסרי וחדר האפייה, שם אנחנו פוגשים את אריק ורבואד, השף פטיסייר של המסעדה שעושה לנו סיור פרטי במתחם שלו. מרוגשות ומלאות בחוויות אנחנו יוצאות מהמסעדה, ומה יותר כיף מלהיכנס אחרי ארוחה לסוויטה מפנקת שנמצאת ממש במרחק כמה צעדים.

קינוח השוקולד המופלא, אמנות לשמה (צילום: שרון היינריך)
אחרי חלומות על כוכבים בלילה, ממתינה לנו ארוחת הבוקר המפנקת וגם ביקור נוסף לשולחן ממדאם פיק שמסבירה לנו שהבוקר הוא הזמן שלה ליצירה. "זה הזמן בו אני נמצאת במטבח הניסויים, כרגע אני עובדת על התפריט לעונה הבאה ביחד עם השף שלי" היא מסבירה בצניעות, ופורשת בצעדים מהירים אל עבר הממלכה הקסומה שלה.

שלכם
שרון

נפרדים מעונת התותים עם טורט קקאו, מסקרפונה שוקולד לבן, תותים ורום


תותים מאירים את פריז (צילום: שרון היינריך)
השווקים בפריז מלאים בתותים, אדומים, בוהקים, מתמזגים עם קרני השמש שמאירות את העיר היפה הזו. הריח שעולה מדוכני הפירות משכר ואי אפשר שלא לרצות לקנות עוד ועוד מהם. כשמגיעים התותים לדוכני השווקים, גם בוטיקי הפטיסרי מתמלאים בקינוחים מעוטרי תותים כשהמפורסם ביניהם הוא קינוח הפרזייה. בשנה שעברה החלטתי להכין תירמיסו עם תותים לכבוד העונה הקצרה של הפרי היפה הזה, השנה עוגת שכבות עם תותים, רום, וקרם מסקרפונה עם שוקולד לבן. אגב, ממוש מתה על תותים, LOVE U MAMUSH

טורט שכבות, מסקרפונה שוקולד לבן, תותים ורום
תבנית קפיצית או רינג בקוטר 20 או 22 ס"מ (ב 20 ס"מ העוגה תצא גבוהה יותר)

חומרים:
סירופ תותים ורום:
300 גרם תותים חתוכים לפרוסות
40 גרם סוכר
50 גרם רום כהה

טורט קקאו:
8 ביצים מופרדות לחלבונים ולחלמונים
100 גרם סוכר 
20 גרם קקאו
1 כפית נס קפה
60 גרם קמח תופח מנופה
1 כף שמן

קרם מסקרפונה שוקולד לבן:
300 גרם שמנת מתוקה להקצפה
200 גרם שוקולד לבן קצוץ
300 גרם גבינת מסקרפונה

תותים - לסידור בין השכבות ולקישוט על פני העוגה.

תותים מאירים את פריז (צילום: שרון היינריך)

הכנה:
סירופ תותים ורום:
1. שמים בקערה גדולה תותים חתוכים, סוכר ורום, מערבבים היטב. מכסים בניילון נצמד ומניחים בטמפרטורת החדר כשעתיים. (יש לשמור גם את התותים ששחו בסירופ, נעשה בהם שימוש)

טורט קקאו:
2. מחממים תנור ל 170 מעלות, משמנים היטב תבנית בגודל הרצוי. מרפדים בנייר אפייה בתחתית ובדפנות, מומלץ להגביה את הדפנות באמצעות נייר האפייה.
3. בקערה גדולה טורפים ביחד חלמונים, סוכר, קקאו, נס קפה.
4. בקערה נפרדת מקציפים חלבונים עם כף סוכר לקצף יציב.
5. מעבירים כשתי כפות מהחלבונים המוקצפים לתערובת החלמונים ומערבבים, כדי להקליל את המאסה.
6. מקפלים את יתרת החלבונים לתערובת החלמונים, ומאחדים בתנועות עדינות כדי לא לשבור את החלבונים.
7. מוסיפים בהדרגה קמח ומקפלים אותן לתוך התערובת.
8. מוסיפים כף שמן, ומקפלים שוב.
9. מעבירים את התערובת לתבנית, אופים כחצי שעה עד שקיסם הננעץ במרכז העוגה יוצא יבש/עם פרורים יבשים.

קרם מסקרפונה שוקולד לבן:
10. מביאים שמנת לסף רתיחה
11. יוצקים שמנת על השוקולד, ממתינים כמה שניות ומערבבים לקבלת גנאש חלק. מכניסים למקרר לכשעה.
12. מערבבים את גבינת המסקרפונה עם גנאש השוקולד, מכניסים למקרר לשעתיים.
13. מוציאים את הקרם מהמקרר ומקציפים לקבלת קרם יציב מאוד (לא להתייאש, זה לוקח לעתים לא מעט זמן).

הרכבה:
14. פורסים את העוגה לרוחבה לשלושה חלקים שווים, כך שיתקבלו שלוש "קומות" של עוגה.
15. מניחים בסיס עוגה על צלחת הגשה ומרטיבים בסירופ תותים ורום שהכנו.
16 יוצקים מעל הבסיס הראשון שליש מכמות קרם המסקרפונה ומשטחים באמצעות פלטה למראה טבעי.
17. מניחים על קרם המסקרפונה במעגל החיצוני תותים שלמים, כך שיבלטו מעט החוצה. במעגל הפנימי מפזרים חלק מהתותים עמם יצרנו את סירופ התותים והרום (תותים שיכורים).
18. חוזרים על הפעולה עם בסיס העוגה השני, שליש נוסף מקרם המסקרפונה ותותים.
19. מניחים מעל שכבת התותים השנייה את בסיס העוגה השלישי ומרטיבים בסירופ תותים ורום. יוצקים מעליו את יתרת קרם המסקרפונה ומסדרים תותים שלמים לקישוט, אני השארתי גם את העלים.
*יש לשמור את העוגה במקרר.

גלי כל כך אוהבת תותים, עוגה לממוש (צילום: שרון היינריך)

בתיאבון!
שרון

טופס יצירת קשר

שם

אימייל *

הודעה *